פסק-דין בתיק ע"פ 734/05

ס. הנשיא השופט ש. ברלינר [אב"ד]:

1.         המדינה מערערת על קולת עונשם של המשיבים כפי שנגזר עליהם בת"פ  1255/05 של בית משפט השלום בחדרה.

2.         המשיבים הועמדו לדין יחד עם נאשם נוסף בגין אירוע מיום 22.2.05  שאירע בקניון "לב חדרה".

            אחד מן השוהים בקניון, הוא המתלונן,  טייל לתומו בתוך הקניון בדרכו לשירותים. בכניסה פגשו אותו המשיבים שלא היו מוכרים לו כלל. ללא כל סיבה, כשהם בגילופין, תקפו אותו המשיבים ותפסו בידיו. המשיב מס' 3 גנב מידי המתלונן קופסת סיגריות ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו, בכך שאמר לו כי ידקור אותו בסכין והמשיב מס' 1, כיבה על צווארו של המתלונן סיגריה בוערת וגרם לו לכוויה בצוואר. המתלונן הצליח לברוח מן המשיבים והתלונן בפני איש הבטחון של הקניון. המשיבים אותרו בקומת הקרקע והתבקשו להתלוות לאיש הבטחון, לחדר הבטחון, עד הגעת המשטרה. בחדר הבטחון החל המשיב מס' 2 להשתולל וגרם נזק למזגן ולקיר הגבס שבחדר.

            בגין אירוע זה, בו הודו המשיבים בערכאה הראשונה, יוחסו למשיבים עבירות של גניבה, תקיפה לשם גניבה, תקיפה חבלנית ועבירה של איומים. למשיב מס' 2, יוחסה גם עבירה של גרימת נזק.

3.         לאחר שהודו במיוחס להם בכתב האישום הורשעו המשיבים בעבירות הנ"ל. הוגשו תסקירים המראים שהם לא לקחו אחריות על העבירות שעברו, ולאחר מכן נגזר דינם:

המשיב מס' 1 - נדון ל -  4 חודשי מאסר בפועל בניכוי 9 ימי מעצרו, וכן ל - 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירות אלימות מכל סוג שהוא, למעט תקיפה סתם, וכן חוייב לפצות את המתלונן בסכום של 1,000 ש"ח.

            על המשיבים מס' 2 ו - 3 - הוטלו  שני חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרם, וכן 4 חודשי מאסר למשך שנתיים. כל אחד מהם חוייב לפצות את המתלונן ולשלם לו סכום של 500 ש"ח.

4.         לאחר שהוגשו חוות דעת של הממונה על עבודות השירות, החליטה הערכאה הראשונה כי עונשי המאסר שהוטלו על המשיבים 2 ו - 3 ירוצו בעבודת שירות, ואילו המשיב מס' 1, "לאור חומרת התנהגותו", כך הוחלט, ירצה את המאסר בבית הכלא.

5.         עם הגשת הערעור הגישה המדינה בקשה לעכב את ביצוע עבודות השירות עד לאחר הכרעה בערעור. כב' השופטת בר זיו  הורתה ביום 23.10.05 על עיכוב הביצוע כמבוקש, אך הודעה על כך לא נמסרה למשיבים 2 ו - 3, אשר סיימו בימים אלה לרצות את עונשם.

6.         באת כח המערערת מדגישה את חומרת מעשי הבריונות של המשיבים אשר לא נרתעו לתקוף את המתלונן בשעה 17.00 במקום הומה אדם, בקניון. תופעה זו יש למגר ועל כן יש להחמיר בענישה. עליה לכלול יסוד של הרתעה ובמיוחד יש לשים לב לחומרת מעשהו של המשיב מס' 1 אשר התעלל באכזריות במתלונן, וכיבה על צווארו סיגריה בוערת.

            הסניגור טוען כי היה זה אירוע חד פעמי, שארך לכל היותר 6 או 7 דקות. החל ויכוח בין המשיבים למתלונן שבמהלכו אמנם צרב אותו המשיב מס' 1 בסיגריה, ועל כן, לשיטת הסניגור, איבחן ביהמ"ש קמא כראוי בין עונשו לבין עונשם של המשיבים האחרים, אשר אף ספגו מכות כשנעצרו בקניון לאחר האירוע. הסניגור היפנה לנסיבות האישיות הקשות של המשיבים שלא רשומים לחובתם עבירות אחרות, וכן לגילם הצעיר.

7.         אני סבור כי הענישה שהוטלה על המשיבים בערכאה הראשונה נוטה לקולא באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. מדובר בארוע חמור, לאור היום, בקניון בלב העיר חדרה, שעה שהמשיבים במעשה בריונות תקפו את המתלונן ללא כל סיבה, גנבו מידו קופסת סיגריות ואיימו עליו. במיוחד יש להדגיש את מעשהו של המשיב מס' 1, אשר העז, באכזריות, לצרוב את צווארו של המתלונן בסיגריה. עבירות אלה יש לעקור מן השורש ויפה שעה אחת קודם. בצדק, אמר ביהמ"ש העליון כי "ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עקבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג... אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות." (ע"פ 4872/95 מ"י נ' גל אילון ואח', פ"ד נג(3), 1).

8.         במקרים מעין אלה, מוצדקת ענישה מחמירה שיש עימה יסוד של הרתעה, אחרת תגבר אווירת ההפקרות המעודדת היא כשלעצמה, התנהגות פרועה, ואלימות. גם הנסיבות האישיות נדחות במקרים כאלה, הצידה.

            מצד שני, יש להבחין בין ענינו של המשיב מס' 1 לעניינם של המשיבים 2 ו - 3.  גם הענישה שהוטלה עליהם קלה יתר על המידה, עד כי מוצדק להתערב גם בה. אולם, הם כבר סיימו לרצות את עונשם (אם כי בדרך של עבודות שירות), ובנסיבות אלה, לא יהיה זה מוצדק לסובב את הגלגל אחורנית ולהחזירם לבית האסורים.

            לא כך לגבי המשיב מס' 1. הוא עדיין באמצע ריצוי מאסרו. הוא התאכזר אל המתלונן וצרב את צווארו בסיגריה. בצדק, איבחן בית המשפט קמא בין חומרת מעשהו של משיב זה, לבין חומרת העבירות שעברו שאר המשיבים. מעשה ההתאכזרות של המשיב מס' 1, מצדיק כי בית המשפט יגיב על כך בהתאם.

            הצעתי היא, כי נקבל את הערעור בקשר למשיב מס' 1, ונטיל עליו 9 חודשי מאסר בפועל במקום 4 חודשי מאסר שקבעה הערכאה הראשונה. זאת, בהתחשב בכך שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין בערעורים על קולת העונש. כמו כן אני מציע שהמאסר המותנה, יעמוד על שנה אחת למשך 3 שנים במקום התקופות שנקבעו בערכאה הראשונה, הכל על פי התנאים שקבעה הערכאה הראשונה בקשר לכך.

בנסיבות שנוצרו באשר לשני המשיבים האחרים שסיימו בינתיים לרצות את עונשם, ומסיבה זו בלבד, הצעתי היא, כי הערעור לגביהם יידחה.

                                                                                    ש. ברלינר - ס. נשיא